שותפים לגורל: ה-7 באוקטובר

בימים שאחרי ה-7 באוקטובר, רמות הפחד, החשד והחרדה בין אזרחי ישראל היהודים והערבים הרקיעו שחקים, ואיום ההתלקחות הפנימית היה חריף מאי פעם.

לכן, התעורר צורך אקוטי לחזק את תחושת שותפות הגורל, וקידמנו מספר פרויקטים שנועדו לעשות בדיוק את זה, ולשמר את מרקם החיים המשותף שלנו כאן:

שותפים לגורל, שותפים לחמ"ל: החמ"ל היהודי-ערבי המשותף הראשון בישראל
מיד אחרי ה-7 באוקטובר הקמנו, ביחד עם עו"ד חנאן אלסאנע, חמ"ל שעובד על טהרת שיתוף פעולה יהודי-ערבי: בכל שבוע, עשרות מתנדבות ומתנדבים, יהודים וערבים, אורזים חבילות מזון וציוד נוסף עבור מאות משפחות יהודיות מעוטף עזה וישובים נוספים בנגב, ומשפחות ערביות מהחברה הבדואית והכפרים הבלתי מוכרים בנגב. אלפי מתנדבות ומתנדבים, יהודים וערבים, חילקו אלפי חבילות מזון, ערכות עזרה ראשונה, וצעצועים, כמו גם מאות זוגות אופניים, טאבלטים ומחשבים למשפחות יהודיות וערביות על מנת שיוכלו לעבור בכבוד את התקופה הקשה בתולדות המדינה.
לקריאה נוספת על החמ"ל היהודי-ערבי המשותף

 

 

 

שותפים לגורל: סרטוני עדויות של אזרחי ישראל הערבים מה-7 באוקטובר
במהלך עבודתנו בחמ"ל היהודי-ערבי המשותף, נחשפנו לעשרות סיפורי גבורה וחסד של אזרחי ישראל הערבים שלא זכו לשום סיקור או תהודה ציבורית. חלק מהסיפורים העברנו לעיתונאיות ועיתונאי מיינסטרים, ומהסיפורים שריגשו אותנו במיוחד יצרנו סדרת סרטונים.

הסרטונים, שהדגישו את שותפות הגורל בין החברה היהודית לחברה הערבית בישראל, זכו למיליוני צפיות ואלפי שיתופים, תורגמו לעשרות שפות, וגם הפכו לאייטמים בחדשות. בהמשך, יצרנו גם סרטון סיכום שלהם שהפך לתשדיר טלוויזיה ושודר עשרות פעמים בשעות צפיית השיא בערוצי החדשות.

 
 
 

שותפים לגורל, שותפים לספסל: חזרה לאקדמיה
הזירה העיקרית שבה אזרחי ישראל היהודים והערבים נפגשים היא האקדמיה. לאחר פרוץ המלחמה, החזרה ללימודים הושהתה ובזמן הזה, אחרי חודשים של התכנסות פנימית והעדר מפגש ישיר בין החברה היהודית לחברה הערבית, לכל אחת מהקבוצות התגבשו פחדים, נרטיבים, ועמדות.

כשסטודנטיות וסטודנטים יהודים וערבים חזרו ללימודים, זה קרה במציאות אחרת לגמרי. לא רק שונה מהמציאות שקדמה לה, אלא גם שונה עבור כל אחת מהחברות. בקרב הסטודנטים והסטודנטיות מהחברה היהודית היו מי שרק חזרו ממילואים ברצועת עזה או איבדו קרובים בטבח ה-7 באוקטובר, בעוד שבקרב חבריהם וחברותיהם מהחברה הערבית היו מי שחוו גזענות ורדיפה אישית, לחלקם יש משפחה ברצועה. לאחר חודשים

לכן, הפגשנו חמישה זוגות של סטודנטים וסטודנטיות, ערבים ויהודים, לשיחה פתוחה וכנה על המציאות החדשה, הפחדים והאתגרים. מי שבחרו להשתתף בפרויקט הזה הראו אומץ ומנהיגות, יכולת לנהל דיאלוג באופן שהפך להיות נדיר מדי, ולימדו את כולנו שיעור חשוב על הקשבה, אמפתיה, ושותפות גורל.

הפרויקט הושק בבית הנשיא, במעמד הנשיא הרצוג ובשיתוף עם סטודנטים וסטודנטיות מכל המגזרים שמשתתפים בתכנית המנהיגות שגרירי רוטשילד.

בהשתתפות: רוני רביב, וטן מאדי, יצחק בשיר סלאם אלזיאדנה, אביתר כהן, חמזה סמארה, ליים בת אל, קרן קולניק, אלין נסרה, בר פקולה, עבד אל חמיד אבו לבן.

תודה על התשובה: החברה הערבית בישראל בזמן המלחמה
בתוך המציאות המדממת בישראל מאז ה-7 באוקטובר, נקודות המפגש והשיח בין החברה היהודית לחברה הערבית, שהיו מלכתחילה מעטות מדי, הצטמצמו יותר מאי פעם. מה החברה הערבית חושבת על הפגנות פרו פלסטיניות בעולם? למי הם דואגים יותר, לאנשים בישראל או בעזה? האם הם חווים גזענות? והכי חשוב, האם נצליח לחיות כאן ביחד?

ביקשנו משלושה גברים וארבע נשים מהחברה הערבית לשבת מול המצלמה ולענות בכנות על השאלות הבוערות שלנו.

בהשתתפות: סונדוס אלחות, מוחמד זועבי, ד"ר נאהד אשקר שרארי, יצחק גואמיס, רובא סלימאן חלאחלה, גסאן תומא, וד"ר מנאל תותרי ג'ובראן.

דילוג לתוכן